המקרה של גנבי האבוקדו
כתבה: תהילה סולטנה שפר
בפסח יוצאים לטייל בטבע המוני עם ישראל. מתוך תחושה של חופש וחירות קורה שהמטיילים עושים מעשים שיש בהם פגיעה באחר, כגון השארת פסולת מאחור, או קטיף במטעים ללא רשות. במערך זה נדון בחוויית החופש, ועל הדרך להיות חופשי ומאושר, יחד עם לקיחת אחריות וראיית האחר.
רבים מאיתנו מבלים חלק גדול משגרת הלימודים והעבודה בחלומות על חופש – על זמן בו נוכל לטייל, לנוח ולבלות, ללא שגרה ומתוך התחשבות בעצמנו בלבד. אך פעמים רבות לחופש יש "צד אפל" כשאנו משתמשים בו כנותן לגיטימציה להתנהגות של נצלנות, פוגענות או התעלמות מהאחר.
הבה נצפה בסרטון בו חקלאי מתעמת עם קבוצה של מטיילים שלוקחים פרי מהמטע שלו, אחרי שחתכו את הגדר ונכנסו פנימה.
- מה דעתכם על מעשה הגניבה?
- מה דעתכם על האופן בו פעל החקלאי?
- מה דעתכם על מקרים בהם אנשים נכנסים למטעים תוך כדי שהם מטיילים וקוטפים לעצמם פרי לא למטרה של מכירה של הפרי אלא לאכילה עצמית? האם זאת גניבה? האם יש בכך בעייתיות אחרת?
- למה לדעתכם התופעה הזאת נפוצה? מה יושב בבסיס ההתנהגות הזאת?
- איזה עוד מעשים עושים מטיילים בזמן טיול שפוגעים באחרים או בטבע? מה הסיבות להתנהגות כזאת?
שיר
נקשיב ונקרא את המילים לשיר של מאיר אריאל "צועק את שחסר לו".
בבית השלישי בשיר נאמר: "אדם גונב את שחסר לו, חסר לו ניצחון גונב ניצחון, חסרה לו דעת גונב דעת, חסר לו כסף גונב כסף, חסר לו לב גונב לב, אדם גונב את שחסר לו, לא חסר לו - לא גונב"
על איזה חסרון מצביעה גניבה ממטעים שעושים מטיילים (בהנחה שיש להם אוכל ולא גונבים מתוך רעב)? מהו הצורך הפנימי שגניבה מסוג זה עונה עליו?
הפילוסוף ישעיהו ברלין נודע כמי שיצר הבחנה בין חירות שלילית לחירות חיובית, או בין 'חופש מ' ל'חופש ל'. 'חופש מ' הוא חופש חיצוני בו משחרר האדם את עצמו מעול ואילוצים של גורמים זרים שמחוצה לו, אבל הוא עדיין עלול להישאר עם ריקנות פנימית. 'חופש ל' , לעומת זאת, הינו בחירה מודעת של האדם לעשות דברים המבטאים את רצונו החופשי מתוך חיבור לערכיו ולתפיסותיו, דבר המוביל לתחושת רווחה פנימית ולמיצוי אישי.
אז פעם הבאה שאנחנו מטיילים בשבילי ארצנו – הבה נהייה חופשיים באמת, חופשיים להתרגש מיופייה של הארץ על שלל שביליה ומטעיה, חופשיים להציע התנדבות או תמיכה לחקלאים שאנו מטיילים בתחומם, חופשיים לאהוב.
