מחזקים את החוסן האישי והלאומי וחברתי

און ריפמן, סמנכ"ל חינוך ומייסד שותף, ארגון השומר החדש

אתמול בבוקר, נסעתי לפגישה בלטרון. בדרך ראיתי שיש יום אביבי עם שמש נעימה, התקשרתי לשותפים והצעתי שנעבור לשבת על השולחן קק"ל בדשא שמאחורי המסעדה. אחרי שליכלכנו קצת את הסוליות בבוץ שנשאר שם מהגשמים האחרונים, ונמנענו מאחד השולחנות שהיה שבור, הכנו קפה בגזיה, התיישבנו, פתחנו מחשבים ניידים, וקיימנו ישיבה מעולה שלפנינו הנופים של עמק לטרון, ריחות של אביב וקצת זבובונים שמרחפים באוויר סביבנו. קודם כל זה היה הרבה יותר נעים ויעיל מהפגישה שקיימנו בבית הקפה הצמוד בחמישי האחרון שהיה יום גשום, תוך מבטים חסרי שקט על כל אורח הנכנס למסעדה שחס ושלום לא ידביק אותנו בקורונה. כשהשמש מחממת אבל לא שורפת, השדות ירוקים, ומשבי הרוח נעימים, כל כך ברור שהשטח הפתוח הוא השטח הבטוח – ושהטבע חוזר להיות המקום הבריא והמרפא.

בימים האחרונים התחלנו לקבל בשומר החדש פניות של חקלאים שזקוקים לעזרה.
בווטסאפ אתמול התקבלה בקשה מקיבוץ רגבים ומשק גליקסון ל-14 עובדים לחודש שלם לקטיף אבוקדו, במקביל בפייסבוק פניה לעזרה בקטיף תות שדה, כי אין פועלים. בעיתון כותבים שהציבור מסתער על מדפי הסופרמרקט, והטפטוף של בקשות הסיוע מהשומר ממשיך. פניות לסיוע בעובדים ומתנדבים ממהדרין, ניצנים, נווה ימין. לפני יותר מעשור הקמנו את השומר החדש אחרי אירוע שי דרומי ומספר אירועים דומים, על מנת לסייע לחקלאים ולחזק את החקלאות. היום נראה כי האתגרים שעומדים בפני החקלאות הישראלית רק גדלים.

החקלאות הישראלית עברה את תהליכי השינוי המושפעים מהגלובליזציה ופתיחת השווקים בעשורים האחרונים כמו שאר ענפי המשק. אם נשווה את החקלאות לתעשיית הטקסטיל המפותחת שהייתה בישראל בשנות ה70, בשני הענפים הועסקו בשנות ה60-70 מעל מאה אלף עובדים ישראלים, מספר שהלך והצטמצם לאורך השנים. בשני הענפים נפתח השוק לייבוא, דבר שפגע בתוצרת המקומית, בטקסטיל אפשר לקנות מוצרים זולים יותר בארצות בהן כח האדם זול יותר, בחקלאות אפשר לקנות תוצרת זולה יותר של מדינות בהן האקלים והסביבה מאפשרים ייצור זול יותר של תוצרת מסוימת. בטקסטיל העבירו מפעלים לירדן, מצרים ולמזרח כמובן.   בחקלאות אמנם לא ממש ניתן להעביר את השדה, המטע או בעלי החיים למדינה אחרת, אך ניתן להביא עובדים זרים לבצע את העבודה, שישראלים כבר לא חפצים בה. כתוצאה מכך כמות החקלאים והחוות בישראל הולכת ומצטמצמת משנה לשנה.

לצד הדמיון אציין גם שני הבדלים מהותיים. הראשון קשור לשימוש בקרקע. מפעל יושב לרוב על שטח תעשייתי ולכן את מפעל הטקסטיל אפשר להחליף במפעלים אחרים, שטחי תעשייה ומשרדים. שטחים חקלאים הם אדמות מדינה המוחכרות לעיבוד חקלאי, נרחבות באלפי אחוזים יותר, ומהוות במקרים רבים את עתודות הקרקע להתיישבות ותעשייה. כשהאדמות הללו ננטשות, בעיקר באזורים פריפריאליים, הן מהוות באופן מידי פוטנציאל לפעילות בלתי חוקית ולפשיעה, שפיכת פסולת בלתי חוקית, השתלטות על קרקעות מדינה ועוד. בגלל זה קם השומר החדש.

הבדל שני קשור לזהות. הפירות והירקות שגדלים במדינה (בכל מדינה) מהווים חלק משמעותי מזהות המדינה והחברה. על אחת כמה וכמה במדינת ישראל, שהוקמה על ידי עם שחזר לאדמתו ההיסטורית אחרי 2000 שנות גלות, וזהותה של המדינה שהקים, המכילה כמובן גם אזרחים שאינם יהודים, קשורה קשר עבות לאדמת הארץ הזו ספציפית, ולגידולים החקלאיים המייחדים אותה. החקלאות מחברת אותנו ל"סיפור הגדול", לאבותינו שרעו כאן את הצאן, לבני ישראל של תקופת המקרא והמשנה, שקיימו כאן חברה חקלאית תוססת ולימי ראשית הציונות בהם הגיעו חלוצות וחלוצים והתחייבו לחרוש, לזרוע ולנטוע באדמת הארץ ולפתח את הארץ לטובת כל יושביה. הארץ התרצה להם והוציאה פירות וירקות בעיטם.

ופתאום יש קורונה, שעוצרת את כניסת הפועלים, ועדיין לא ידוע איך תשפיע על ייבוא מזון ממדינות הנגועות במגיפה, בינתיים מדברים על שתי אוניות עם תוצרת חקלאית שלא הורשו לפרוק.
מה שבטוח הוא שבמצב הזה כדאי לעשות פעולות שמעלות את רף החוסן. שני גורמים מרכזיים לחוסן הם תחושה של יחד – משפחתיות לכידות וערבות הדדית, פעולה פרו-אקטיבית מול אי הוודאות. במקרה של הקורונה עצם היציאה לשטח ולטבע מחזקת את  המצב. אנחנו מזמינים אתכם לחזק חוסן אישי לאומי וחברתי באמצעות התנדבות במשקים חקלאיים שנשארו ללא ידיים עובדות בגלל סגירת הגבולות וביטול הטיסות. זו הזדמנות פז לצאת מהמשרדים הצפופים ומהכיתות ומבתי הקפה אל האוויר הפתוח (והמוגן יותר), הזדמנות לתמוך בחקלאות הישראלית, והזדמנות להזכיר לעצמנו את החוויה המספקת של שטח, שדות, עבודה מאומצת, ושהייה בצוותא תוך סיוע לאחר.

פניות חקלאים ומתנדבים לחמ"ל השומר החדש בטלפון: 5388* או באתר